תערוכת הקבע "עולמם של הפלשתים" שנאצרה ע"י גלית ליטני, מציגה את סיפורם של הפלשתים שבשל גורמי דחיפה נאלצו לנטוש את אדמתם בחיפוש אחר אדמה אחרת, עם כל בני ביתם ומעט מחפציהם האישיים. המחקר מגלה כי הפלשתים התיישבו, חיו והתערו לצד התושבים המקומיים והשפיעו והושפעו זה מזה באורח חייהם. נקודת מבט אנושית זו אודות הפלשתים עומדת בניגוד מוחלט לאופן בו נתפשו הפלשתים עד כה, ככובשים שבאו לבזוז ולכבוש, ומעוררת אמפתיה והזדהות בפני כל עם שעבר הליך הגירה בחייו. בתערוכה כ-140 ממצאים ארכיאולוגיים ודיגיטציה מתקדמת שהופכים את החוויה למרעננת וחדישה. ייחודה של התערוכה היא בהצגת הנרטיב אודות העם הפלשתי באופן מקורי שטרם הוצג בעבר, תוך התייחסות לדימוי השלילי שדבק בפלשתים ועד לדימוי העולה ממצאי המחקר הארכיאולוגי.
"כתושבת אחד מיישובי עמק האלה, בו אירע לפי המסורת הקרב המפורסם בין דוד וגוליית, לא נסתרים מעיני אוטובוסי התיירים הרבים החונים לפתחו. מן האוטובוסים יורדים אל הנחל קבוצות של תלמידי בי"ס, חיילים, צליינים וחובבי טיולים. חלקם אוסף חלוקי אבן לשים בכיסו, זכר לאותה אבן שיידה דוד, מלך ישראל לעתיד, במצחו של גוליית הפלשתי.
מה היה בו, בקרב הזה, שעדיין מרתק קהל כל כך מגוון ורב? מדוע התמונה של דוד אל מול לגוליית נטבעה כה עמוק לתוך האתוס הדתי והלאומי?
התנ"ך מציג בפנינו את הפלשתים דרך עיניו של המחבר המקראי הרואה בהם אויב אכזר ומדכא, ערל, גס וכוחני. אך מה באמת אנו יודעים עליהם? מיהם, מניין באו? מדוע הגיעו לאזורנו? כיצד נראו עריהם, בתיהם ומקדשיהם? כיצד חיו, איך נקברו ולאן נעלמו?"
(מתוך דבר האוצרת, גלית ליטני, בקטלוג "עולמם של הפלשתים – ראשיתה ואחריתה של התרבות הפלשתית").
