בורא מאורי האש
תערוכה חדשה
Alternate Text

 

"וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים: יְהִי אוֹר, וַיְהִי־אוֹר". הסיפור המקראי אודות בריאת העולם מתחיל בהפרדה בין חושך לאור, וביצירת המאורות  - השמש והירח - המאפשרים אורינטציה במרחב ובזמן: "וְהָי֤וּ לְאֹתֹת֙ וּלְמ֣וֹעֲדִ֔ים וּלְיָמִ֖ים וְשָׁנִֽים". בהיסטוריה של התפתחות האדם נחשבת נקודת הזמן בה הוא גילה את האש והחל לביית אותה כנקודת מפתח ביצירתה של תרבות. במבט אל התרבות היהודית ועל מעגל החיים ומחזור החגים היהודי ניתן למצוא את האור והאש במרכזם של טקסים דתיים וחילוניים: משולחן השבת, נרות השבת ונר ההבדלה, דרך חנוכיות ולפידים של חג החנוכה, ביעור החמץ של חג הפסח, מדורות ל"ג בעומר, או הלהבה המסמלת את נשמתו של אדם בנרות הזיכרון, הופכת האש מוטיב חוזר, פיזי וסימבולי, המלווה את האדם. הכלים המכילים את האש והתצורות השונות בהן היא מקבלת ביטוי במועדים השונים משמשים אמצעים להפצת הלהבה, כאשר בנוכחותה הקסומה היא מניעה את רגשות המתבונן ומעוררת למחשבה על התרבות, על המקום ועל האור שבאדם פנימה. מגוון הכלים המוצגים בתערוכה - מנרות שמן עתיקים דרך פריטים מסורתיים ועד מוצגים עכשוויים וקונספטואליים – מציעים הצצה אל מקומה של האש ומשמעותה בתרבות היהודית מתקופות קדומות ועד היום.

השבוע היהודי מתחיל ומסתיים בתזכורת סימבולית למעשה הבריאה כאשר אור נרות השבת מכניס את בני הבית אל אוירה של מנוחה ורוגע – " כִּי בוֹ שָׁבַת מִכָּל מְלַאכְתּוֹ"; ולהבת נר ההבדלה בתום השבת  - עליה מברכים "בּוֹרֵא מְאוֹרֵי הָאֵשׁ" – מסמלת את החזרה אל ימי פעילות ועשייה. טקסי אש אלה, הנערכים בתוך הבית פנימה, מהווים זמן התכנסות וחיבור בין בני הבית, כאשר למול ריצוד האש המהפנטת מתאפשרת דחיית מחלוקות והתמסמסות של תחושות רעות.

בחג חנוכה יוצאת האש מן הבית גם אל המרחב הציבורי כאשר להבות נרות החנוכה נדלקות והאור הפנימי-אישי-משפחתי-ביתי נחשף ונגלה גם כלפי חוץ. הטקס, בתומו מוארות חנוכיות רבות בחלונות הבתים, מאחד את כולם סביב הגברת האור וגירוש החושך על כל המשמעויות שהוא טומן בחובו, והופך את החנוכייה לאובייקט בעל משמעות רבה בתרבות היהודית.

לקראת חג הפסח הופכת להבת האש כלי לביעור הבית והסביבה מ"חמץ" וההתכנסות סביב פעולת הניקיון בבית ובקהילה הופכת הזדמנות להתחלה חדשה. בל"ג בעומר – חג שמקורותיו אפופי מיסתורין - יוצאים כולם מהסביבה הביתית-קהילתית אל הטבע, מתכנסים סביב מדורות וחוגגים למול כוחה המיסטי של האש, שבעבר הרחוק הודלקה על ראשי הרים ושימשה (גם) אמצעי תקשורת בין קהילות שונות.

 

לצד הטקסים והשימוש באש במרחב הפיזי נוכחת הסימבוליקה של הלהבה והאור שבאדם פנימה. נשמתו של אדם משולה ללהבת נר והיא מאירה אותו מבפנים וכלפי חוץ. בחייו יכול ומוזמן אדם להפיץ סביבו את האור שבתוכו. עם מותו מדליקים הקרובים לו נר זיכרון ולהבת הנר מזכירה את הנשמה ואת אורה שכבה.

במשפט המיוחס לרב קוק (למרות שלא ידוע מי באמת טבע אותו) נאמר: "צריך שכל איש ידע ויבין, שבתוך תוכו דולק נר, ואין נרו שלו כנר חברו, ואין איש שאין לו נר. וצריך שכל איש ידע ויבין, שעליו לעמול ולגלות את אור הנר ברבים, ולהדליקו לאבוקה גדולה ולהאיר את העולם כולו."

התערוכה מתקיימת לזיכרה של יעל ויזל ז"ל – אוצרת המוזיאון, שנפטרה בפתאומיות במהלך עבודתה לקראת תערוכה זו - שגילתה את אורה ברבים, האירה את סביבתה, וכבתה הרבה יותר מדי מוקדם.

 

| מירב רהט